תיאו קצר
קליפ "עמוק" של דילן טאובר, מתוך אלבומו "נשמע מהחלל 2".
https://www.DylanTauber.com/hebrew
בין מים למים
בין רקיע לשמים
הכל אותו הדבר
ואם חושבים על זה
זה קצת מוזר
כי החיים פשוט חולפים
וכל דבר אנו מחליפים
אבל לא כל מה שנותר
הוא משהו מיותר
לא כל המתנות
הם סתם בשביל להנות
תמיד צריך לראות את הטוב
גם אם קשה את המצב לאהוב
בין מים למים
בין רקיע לשמים
הכל אותו הדבר
ואם חושבים על זה
זה קצת מוזר
כי החיים פשוט חולפים
וכל דבר אנו מחליפים
אבל לא כל מה שנותר
הוא משהו מיותר
לא כל המתנות
הם סתם בשביל להנות
תמיד צריך לראות את הטוב
גם אם קשה את המצב לאהוב
בין מים למים
בין רקיע לשמים
הכל אותו הדבר
ואם חושבים על זה
זה קצת מוזר
כי החיים פשוט חולפים
וכל דבר אנו מחליפים
אבל לא כל מה שנותר
הוא משהו מיותר
לא כל המתנות
הם סתם בשביל להנות
תמיד צריך לראות את הטוב
גם אם קשה את המצב לאהוב
בין מים למים
בין רקיע לשמים
הכל אותו הדבר
ואם חושבים על זה
זה קצת מוזר
כי החיים פשוט חולפים
וכל דבר אנו מחליפים
אבל לא כל מה שנותר
הוא משהו מיותר
לא כל המתנות
הם סתם בשביל להנות
תמיד צריך לראות את הטוב
גם אם קשה את המצב לאהוב
בתום קרבות "ששת הימים"
אנחנו במשמר לילה בעלטה
דרוכים בהר הבית, צועדים
משער האריות לשערי חולדה
על השביל
חורקות נעלינו על שביל החצץ
מקיפים את כיפת הסלע
אנו במשמרת והזמן לא אץ
הר הבית בידינו, בכף הקלע
בלילה מהביל
חולפים ליד שער המוגרבים
והנה מולנו שער הרחמים,
לפתע נשמע קול אנחה
ניתקה נשימתנו בבהלה
בחצות הליל
סהר דק מציץ ממעל
מי נאנק בתחתית השער
האם חיה או בן אנוש
אולי לגיונר פצוע מעם כמוש
לכוד בתייל
לבינו הולם בחזקה
כאשר נמשכת האנחה
דרכנו נשקינו להסתערות בזק
פתאום דמם הקול ופסק
באישון ליל
בכותל במורד נפתולי מדרגות
פגשנו ביהודי, זקן לו עבות
את אשר חווינו סיפרנו לרב
שמנענע ראשו,אחוז בסרעפיו
ליד הכותל
שומר הכותל בעבר הייתי
אומר הרב הדור הפנים
עד מלחמת השחרור פה שהיתי
יומם ולילה עוד בימי הטורקים
רב הכותל
שמעתם קולות של זאת האגדה
בחצות הלילה מקונן הר הבית
על חורבנו ועל עם ישראל שגלה
אוי מתי תשוב היונב עם עלה הזית
לחגווי הכותל
לוב הזכוכית של תל אביב / יהורם גלילי קַוִּים בּוֹהֲקִים בִרְקִיעֲ הָעִיר, תּוֹחֲמִים אֶת חַיֶּיךָ בִּכְלוּב זְכוּכִית. מִבַּעַד לַחַלּוֹן בּשֵינְקִין מַבָּט חָלוּל שֶׁל בֻּבּוֹת רַאֲוָה, שַׁבְרִירִי כּגְבִיעֵי בְּדֹלַח עֲכוּרִים. לְיַד רִבּוּעַ הַמַּיִם סָּמוּךְ לְהַבִּימָה, הָעוֹלָם מִתְרוֹצֵץ עַל שֵׁנִי גַּלְגַּלִים. ובִּשׂדֵרוֹת רוֹטְשִילְד כִּסְּאוֹת הַפְּלָדָה יְתוֹמִים מִמַּגָּע אָדָם. אָב מִזֹּקֶן עָטוּף בִּשְׁנֵי יְלָדָיו רוֹכֵב עַל אוֹפַנָּיו, בֵּין צַמְּרוֹת מֶפוּיֳחוֹת וַחֲשֵׁכָה יוֹרֶדֶת, חֹוצֵה אֶת הָרְחוֹב בְּדֶרֶךְ אֶל הַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ מָשִׁיחַ עַל חֲמוֹר לָבַן.